שבועיים אחרי שיותם אהובנו נהרג בשג'אעייה, עמדתי בפני שלוש מאות איש והשמעתי את סיפורו. מאז, אני בוחרת להמשיך לדבר ולספר את סיפורו כסיפור של גבורה ושל בחירה אישית בעת מצוקה.

סיפורו של יותם הוא סיפור על אמונה, על כוח, על תקווה ועל הישרדות. הכוחות שיותם גילה בעודו בשבי היו עילאיים. הוא השתמש בהם כדי לשרוד שישים וחמישה יום, ואף להצליח לברוח יחד עם אלון ועם סאמר ז"ל.

בכל יום מחדש, יותם בחר לראות אור. גם כשהכול היה חשוך במנהרות החמאס, הוא המשיך לקוות לחזור אלינו הביתה. גם אנחנו קיווינו. ועל כך אני מספרת – כיצד אפשר לבחור תמיד, גם כשהכול חשוך מאוד, ועדיין להצליח לראות אור.